אשליית החלוקה: חלוקת ירושלים אינה מעשית

לפני למעלה מ־20 שנה נקלעה הצמרת המדינית והביטחונית של מדינת ישראל לליקוי מאורות, כשחתמה על "הסכמי אוסלו". התוצאה היתה טרגית: יותר מ־15,000 פעולות טרור ואיבה נגד מדינת ישראל, למעלה מ־1,500 ישראלים שנרצחו, אלפי פצועים, וסבל רב גם לאוכלוסייה הפלשתינית. חלוקת ירושלים, כך מעלה מחקר זה, עלולה להביא על ירושלים אסון בסדר גודל דומה ואף חמור יותר.

עוד קודם למחלוקת הדתית, ההיסטורית והלאומית, אפשרות חלוקתה של ירושלים פשוט תלושה מן המציאות; עוד קודם לוויכוח על צדק ואמת היסטורית, חלוקה כלל אינה רלוונטית. היא אולי אפשרית על הנייר ובמתיחת קו על המפה, אבל לא בשטח.

חסידי החלוקה, מעלים שני טיעונים מרכזיים בזכותה: טיעון דמוגרפי וטיעון ביטחוני. הטיעון הדמוגרפי נוגע לצורך בשמירה על הרוב היהודי בירושלים, באמצעות "גריעת" שכונות ערביות ממנה. "היפרדות" זו מוצגת ככורח שאין להימנע ממנו, לנוכח המשך מגמת צמצום הרוב היהודי בעיר והאפשרות שמגמה זו תואץ עוד. הטיעון השני, הביטחוני, עולה על רקע גלי אלימות וטרור היוצאים לא פעם מהשכונות הערביות במזרח ירושלים. הטענה היא שהפרדה בדמות חלוקה תשפר את ביטחון האוכלוסייה היהודית בעיר.

חיבור זה מבקש להפריך את שתי הנחות היסוד הללו. חלוקת ירושלים, כך נמצא, וגריעת שכונות ערביות ממנה, עלולות לקלוע את ירושלים למצוקה ביטחונית קשה פי כמה, להפוך את השכונות היהודיות לפגיעות פי כמה, ובסבירות גבוהה – אף למנוע טיפול ביטחוני־מודיעיני, שוטף ונקודתי, בטרור הפלשתיני והאיסלאמי. טרור זה, מצהירים מכווניו כבר היום, לא ייפסק לאחר חלוקה.

יתרה מזאת: חלוקה, כך נמצא, לא זו בלבד שלא תיטיב עם הרוב היהודי בירושלים. היא עלולה דווקא לפגוע בו. הבעיה הדמוגרפית אכן קיימת, אבל יש דרכים אמיצות יותר ומסוכנות פחות להתמודד עימה, במקום לברוח ממנה ולהמיט חלילה על ירושלים אסון ביטחוני ודמוגרפי.

לקריאת כל הכתבה לחצו כאן.

Photo Credit: https://commons.wikimedia.org/wiki/File:Jerusalem_Border_1951.jpg